החלטה בתיק ב"ל 59550-07-12

1.       בתובענה זו (על פי כתב התביעה המתוקן השני שהוגש בה) נדונה עתירתו של התובע שעניינה העיקרי הוא שאלת זכאותו לקבל הטבות בשל מוגבלותו בניידות ("רכב רפואי" והוצאות אחזקת "רכב רפואי") באופן שלדעת התובע אמור להגיע לו מכח פרק ביטוח נפגעי עבודה - הוא פרק ה' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: " החוק"), ולא באופן שעשוי להגיע לתובע מכח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנכרת בין המוסד לביטוח לאומי לבין ממשלת ישראל, על פי סעיף 9 לחוק (שייקרא להלן: " הסכם הניידות").

2.       ביום 29/11/12, כלומר - כארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה המקורית, ולמעלה מחודש וחצי לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן השני, הגיש התובע גם בקשה שהוגדרה על ידיו כ"דחופה ובהולה" למתן צו שיורה במעמד צד אחד על קבלת ההפרש בין ההטבות שהתובע קיבל על פי הסכם הניידות לבין מה שהתובע סבור שעשוי להגיע לו מכח החוק.

          בהחלטה שניתנה עם הגשת הבקשה, דחיתי את העתירה לתת צו מעין זה במעמד צד אחד, וביקשתי תגובה מסויימת מאת נתבע מס' 1. בהמשך קבעתי את הבקשה להידון ביום 8/1/13.

          במועד הדיון - ביום 8/1/13 - ביקש התובע למחוק את הבקשה למתן סעד זמני, והיא אכן נמחקה.

3.       הדיון המרכזי שהיה קבוע בתובענה זו ליום 8/1/13, היה דיון בבקשת התובע להכיר בתובענתו כבתובענה ייצוגית. דיון זה לא התקיים באותו מועד, לבקשת התובע, שעמד על כך שהדיון יתקיים בנוכחות נתבע מס' 2 (שהתברר כי לא הוזמן לאותו דיון).